פינחס הכהן לינטופ
 | |
| לידה |
10 באוקטובר 1851 ה'תרי"ב דאוגבפילס, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
1 ביוני 1924 (בגיל 72) |
| מקום קבורה | בירז' |
| תקופת הפעילות |
? – 1 ביוני 1924 |
| אב | יהודה לייב הכהן לינטופ |
| מספר צאצאים | 11 |
  | |
הרב פינחס הכהן לינטופ (10 באוקטובר 1851 - 1 ביוני 1924) היה רב הקהילה החסידית בבירז' שבליטא, מקובל והוגה דעות.
תולדות חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בדאוגבפילס ליהודה לייב הכהן לינטופ. בשנת 1876 - ה'תרל"ו, מונה לרב העיירה ואבולניק שבליטא. בשנת 1888 - ה'תרמ"ח מונה לרב הקהילה החסידית בבירז'.[1]
כשהראי"ה קוק בצעירותו כיהן כרב העיירה זיימל, הוא למד קבלה בחברותא עם הרב לינטופ.[2]
הרב לינטופ תמך בתנועת המזרחי[3] בהבינו את הרעיון הקדוש של יישוב א"י ונחיצותו; אך ראה ב"אגודת ישראל" ככתובת העדיפה לקול הקורא שלו.[4] להבדיל מהרבה מרבני תקופתו שלא הוציאו לאור את רוב ספריהם, הרב לינטופ השתדל במיוחד להוציא לאור את ספריו, על מנת לחדש את פני הספרות הדתית, דבר שראה בו עוגן להצלת הדור, ובכך לגאול את האמת ולאחד את ישראל.
לרב לינטופ ולאשתו סלובה נולדו אחד עשר ילדים. בנו צבי הירש היגר לארצות הברית בשנת 1905, ושינה את שמו להארי סבי לינפילד.
בתו של לינטופ, ליבה, נישאה לרב בנימין צבי מובסס, שירש את חותנו כרב בבירז'. מאוחר יותר שימש מובסס כרב העיירה קרקינובה. הוא נהרג עם משפחתו במהלך השואה.
בשנת 1924 ביקש הרב לינטופ לעלות לארץ ישראל, שם הוא היה אמור לכהן כרבה של המושבה נס ציונה. הרב אברהם יצחק הכהן קוק ביקש עבורם סרטיפיקט מהממשל הבריטי. בקשה זו אושרה רק כחודשיים לאחר פטירתו של הרב לינטופ.[5]
הרב לינטופ נפטר ב-1 ביוני 1924 בבירז' ונקבר בבית העלמין היהודי בעיר.
השקפותיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לשכתב אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא תרגמת.הרב לינטופ ראה את ישועתו של העם היהודי כתלויה בלימוד תורה, ובפרט בתורת הנסתר. הוא ניסה להפיץ קבלה להמונים וספג על כך ביקורת.[6]
הרב לינטופ ביקש ליצור סינתזה של בתי המדרש של הרמח"ל, הגאון מווילנה ותורת חב"ד.[7] תלמידו מנחם מנדל פרידן הצהיר כי רבו היה מתנגד ברוחו,[8] אף שהיה רב הקהילה החסידית.
מבחינה הלכתית נטה להקל. כאשר התלוננו על כך באוזני רבי יוסף רוזין הוא הגיב: "אם לא הייתי מכיר אותו באופן אישי, הייתי מנתק אותו מהקהילה, אבל אני מכיר את היושר שלו ואת טהרת ליבו ואת הידע הרב שלו בתורה, ויש לו על מי לסמוך אם הוא מקל בהלכה."[8] עוד האמין בהקלה בנוגע לנוהג הרוחני של לא יהודים ביחס לדבקות בשבע מצוות בני נח. החוקר מרק ב. שפירא טען[9] כי בפתחי שערים: "הרב לינטופ מבקר את השקפת הרמב"ם, כי בהינתן הכוח היהודים חייבים להכריח לא יהודים לאמץ את שבע מצוות בני נח". "פקודה זו חלה רק על שבעת העמים שאכלסו את כנען הקדומה, אך אינה חלה על אף לא יהודי אחר, אפילו לא על החיים בישראל." יתר על כן, "...לא יהודים שאינם מקיימים את חוקי נח... [הם] ללא רבב מכיוון שהם לא יודעים יותר טוב, לאחר שנולדו בתרבויותיהם."[3]
הרב לינטופ גם הדגיש את החשיבות במיסוס הבידול בין חלקי העם היהודי, במיוחד בין החסידים למתנגדים. הוא האמין כי הסרת שנאה זו היא תנאי הכרחי לבניית בית המקדש בארץ ישראל. באופן ספציפי, ניסה לקרב בין תלמידי בעל התניא (האדמו"ר הראשון מחב"ד ליובאוויטש) ובין תלמידי הגר"א. בילקוט אבני אמונת ישראל[10] ביקש לגשר על ההבדלים בין ספרדים לאשכנזים.
באופן דומה, הוא הסתייג מוועידת הכנסייה הגדולה של אגודת ישראל באוגוסט 1923. אף שבין הישגי הכינוס היו הקמת חינוך פורמלי לבנות והכרזה על הדף היומי, האספה התגלתה כאכזבה גדולה מבחינתו, מכיוון שהיא כללה גם התקפות על הרב קוק.[11]
הרב לינטופ טען כי דורו, בניגוד לדורות קודמים, אינו רואה את אלוקות נפשם, את משימתם הדתית ללמוד תורה ואת הצורך להחזיק בקרבת אמונתם היהודית, אלא דאגה לדם וכסף ולמתן פורקן לנטיותיהם הרעות. בחשבונו של עולם[12] הרב לינטופ מבקש לספק תרופה למה שהוא ראה כמחלה שהובילה לייאוש ולצער יהודי שנגרם עקב התנתקותם של היהודים מאמונתם. מוקד נוסף של הרב לינטופ היה הפחתת הטמעת יהודים בתרבות אירופית שהרחיקה את העם היהודי מלשמור על תורת התורה והספרות היהודית בעיקר. הוא הדגיש זאת ביצירתו מאמר בניין האומה,[13] ובכל זאת הוא ציין במקביל את התועלת למה שהציע המערב הלא דתי לעמו, כלומר חדשנות שלדעתו תסייע בישועת העם היהודי. הרב לינטופ הציע שיום אחד האומה הקדומה של הישראלים תוקם מחדש באמצעות שימוש בטכנולוגיה מודרנית, בין היתר, לפרסם ולהפיץ כתבים יהודיים שבסופו של דבר יעלו ויאגדו את העם היהודי. הוא האמין שהעם היהודי אמור להיות מומחה לטכנולוגיה מערבית מודרנית בעודו חוזר למלא אחר המסורות היהודיות. הרב לינטופ הציע שזה יהיה אנלוגי לאופן שבו היפנים - עם שהוא ראה כמספר קטן ומבודד מבחינה גאוגרפית ותרבותית מהמערב - מודרניזציה תוך שימוש בטכנולוגיה מערבית, אך עם זאת שמרו על אופיים המזרחי הייחודי במהלך פיתוח האומה ניצח את רוסיה במלחמת רוסיה-יפן בשנת 1905.
מיצירתו התורנית
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרב לינטופ חיבר מספר ספרים ומאמרים מורחבים:
- פתחי שערים, ווילנה, 1881. השקפה על מצב העם ופירוד דעותיהם, תוך הסבר שיטת ומטרת כל מפלגה, לבירור אדני האמונה על פי התלמוד והקבלה כמוטבע בתורה שבכתב. הקדמה לחכמת הקבלה.
- ילקוט אבני אמונת ישראל. פורסם בשנת 1895.[10][14]
- מאמר בניין האומה פורסם בשנת 1906 ובשנת 1908.[13][15]
- חשבונו של עולם, פורסם בשנת 1912.[12]
- "מעז יצא מתוק" - פורסם בהפלס (ירחון) שנה א' 1901 תרס"א עמ' 39–44.
- הענוה וההקשבה העצמית, ב-"הניר", ירושלים התרס"ט.
- אור הגנוז בחכמת האמת, ב-"כנסת הגדולה" א' ע' 65-50; ג' ע' 18–27, ד' ע' 23–34, ורשה תש"נ.
בשנות המאה ה-21, עובדו חלק ממכתביו של הרב לינטופ ותאולוגית נוספות פורסמו, ובהם:
- קנאותיה דפינחס[16] שערך הרב בצלאל נאור, מתמקד במכתב שכתב הרב לינטופ שטרם פורסם בשנת 1909 לרבי אברהם יצחק הכהן קוק, הרב הראשי האשכנזי הראשון לארץ ישראל.
- שנות דור ודור (חלק ד)[17] שנכתב על ידי ראובן דסלר מכיל שני מכתבים משמעותיים מאת הרב לינטופ לרב קוק בערך מהשנים 1907 ו- 1909. (בספר אגרות הראי"ה ישנם תשובות ומכתבים שכתב הרב קוק אל הרב לינטופ.)
אודותיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בצלאל נאור טען בחיבור שערך "קנאותיה דפינחס" כי "הרב לינטופ היה אחד משלושת המקובלים הליטאיים הגדולים בליטא בתחילת המאה העשרים: שלמה אלישיב, אברהם יצחק הכהן קוק, ופנחס הכהן לינטופ".[6]
תלמידו מנחם מנדל פרידן ציין כי הרב לינטופ היה "חריף ובקיא בכל אוצר המשפט העברי, ידע כמעט את כל התלמוד בעל פה, למד פילוסופיה ורעיונות מתקדמים, והיה אדוק וקנאי."[8]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- רשימת רבני בירז' שבליטא, ליטביקסיג.
- דור רבניו וסופריו חלק ד באתר היברובוקס
- פורום אודותיו באתר אוצר החכמה
פינחס בן יהודה ליב לינטופ (1851-1924), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ גוטליב, שמואל נח, אהלי שם, באתר היברובוקס
- ^ הרב דוד כהן, חוג הראי"ה, חלק ראשון, שיעור ראשון, ע' כח, ירושלים: אריאל, תשע"ח
- ^ 1 2 Shapiro, Marc B. (21 בנובמבר 2015). "Maimonides and Prophecy, R. Pinhas Lintop, R. Jose Faur, and More Examples of Censorship". The Seforim Blog.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ ספר "קנאותיה דפנחס" עמ' 7.
- ^ ראו אגרות הראיה ז – כרך ב, מכון הרצי"ה תשפ"ד, עמ' תקסב-תקסד
- ^ 1 2 קנאותיה דפינחס, אורות.
- ^ הרב קוק: איש חזון ופעיל, אורות.
- ^ 1 2 3 A Jewish Life on Three Continents: The Memoir of Menachem Mendel Frieden. תורגם ע"י Weissbach, Lee Shai. Stanford University Press. 2013. p. 182.
- ^ פנחס בר' יהודה ליב הכהן, פתחי שערים, באתר הספרייה הלאומית.
- ^ 1 2 פנחס בן יהודה ליב הכהן לינטופ, ילקוט אבני אמונת ישראל, באתר הספרייה הלאומית.
- ^ הרב בצלאל נאור, הפסיכולוגיה, אורות.
- ^ 1 2 פינחס הכהן לינטופ, חשבונו של עולם, באתר היברובוקס.
- ^ 1 2 מאמר בנין האומה, באתר הספרייה הלאומית.
- ^ פינחס הכהן לינטופ, ילקוט אבני אמונת ישראל, באתר היברובוקס.
- ^ פינחס הכהן לינטופ, מאמר בניין האומה, באתר היברובוקס.
- ^ פינחס הכהן לינטופ, קנאותיה דפינחס, באתר אוצר החכמה.
- ^ דסלר, רבי ראובן (2013). שנות דור ודור. Vol. חלק ד. ברוקלין, ניו יורק: ארטסקרול מסורה. pp. 414–437.
| בקרת זהויות |
|
|---|
