צ'ארלס ג'ורג' ויקהאם
 | |
| לידה |
11 בספטמבר 1879  |
|---|---|
| פטירה |
20 ביולי 1971 (בגיל 91) |
| בן או בת זוג |
|
| פרסים והוקרה |
|
  | |
צ'ארלס ג'ורג' ויקהאם (באנגלית: Charles George Wickham; 11 בספטמבר 1879 - 20 ביולי 1971) היה מפקדה הראשון של משטרת צפון אירלנד ויועץ למשטרות שונות ברחבי האימפריה הבריטית.
ויקהאם נולד כבן רביעי למשפחת חקלאים ותיקה מיורקשייר. הוא למד בבית הספר הארו ובשנת 1899 התגייס לצבא. הוא שירת שנתיים במלחמת הבורים בגדוד נורפוק וזכה לציון לשבח. במלחמת העולם הראשונה הוא לחם בצרפת ובולדיווסטוק[1] ולאחר המלחמה נטל חלק במשלחת סיוע בריטית לצבא הלבן במלחמת האזרחים ברוסיה. בשנת 1919 נשלח לאירלנד בה נלחם במלחמת העצמאות האירית. בנובמבר 1920 הוא מונה למפקד אזור במשטרה האירית, אחראי על שישה מחוזות בצפון אירלנד ועם הקמת משטרת צפון אירלנד, כוח השיטור המלכותי של אלסטר, במאי 1922 הוא הועמד בראשה. גישתו של ויקהאם, שהאחריות הכוללת על ביטחון צפון אירלנד תימסר לידי משטרת צפון אירלנד ולא לידי כוח השיטור המיוחד בראשות הגנרל סלי-פוד, זכתה לתמיכת השלטונות שהעניקו לו פיקוד מלא על הכוח החדש באוגוסט 1922[2]. באמצע שנות ה-20 של המאה ה-20 הוא זכה לתואר אבירות[3].
ויקהאם החזיק בתפקיד מפקד משטרת צפון אירלנד עד שנת 1945. בשנת 1945 הוא נשלח ליוון לאמן את משטרת יוון, תפקיד בו כיהן עד 1952[4]. בשנת 1946 הוא נשלח על ידי משרד המושבות, בהמלצת הנציב העליון אלן קנינגהם, לחקור את תפקוד משטרת המנדט והוא הגיש המלצות בתחילת דצמבר 1946[5][6]. ויקהאם יעץ למפקדת המשטרה לפרק את המשטרה הניידת ובמקביל לחזק את מחלקת החקירות הפליליות של משטרת המנדט. עקב השתלשלות האירועים המהירה לא בוצעו רוב הצעותיו, פרט לפירוק המשטרה הניידת[7].
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Lt. Col. Sir Charles Wickham, Royal Ulster Constabulary Website
- ^ Paul McMahon, British spies and Irish rebels, pages 152-153
- ^ Paul McMahon, British spies and Irish rebels, page 195
- ^ Neni Panorgia, Chapter 4. 1945–1946: White Terror, Dangerous Citizens
- ^ Tim Jones, Postwar Counterinsurgency And The SAS, 1945-1952, pages 28-29
- ^ Police Expert in Palestine, פלסטיין פוסט, 22 בנובמבר 1946
- ^ יעקב ראובני, ממשל המנדט בא"י, 1920 - 1948, ניתוח היסטורי מדיני, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 1993, עמ' 159.
