ציד המכשפות

ציד המכשפות
The Crucible

כתיבה	ארתור מילר
מבוסס על	ציד המכשפות בסיילם
סוגה	טרגדיה
הצגת בכורה	22 בינואר 1953
שפה	אנגלית
פרסים	פרס טוני למחזה הטוב ביותר

צייד המכשפות (באנגלית: The Crucible, "כור ההיתוך") הוא מחזה של ארתור מילר שנכתב בשנת 1953 ומתאר את ציד המכשפות בסיילם בשנת 1692.

המחזה זכה לביקורות גרועות כאשר עלה לראשונה בברודוויי ב־22 בינואר 1953. אולם הגרסה שעלתה לבמות שנה לאחר מכן נחשבת לקלאסיקה והיא נלמדת בבתי ספר למשחק ברחבי העולם.

הבסיס ההיסטורי למחזה

ערך מורחב – ציד המכשפות בסיילם

המחזה מבוסס על אירועים היסטוריים אמיתיים, שהתרחשו בעיירה סיילם שבמדינת מסצ'וסטס בשנת 1692. במהלך שנה זו נידונו 13 נשים ושישה גברים למוות בתלייה, על ידי בית המשפט המקומי, לאחר שהורשעו במעשי מאגיה שחורה וכישוף, עבירה שעונשה היה מוות במדינת מסצ'וסטס הפוריטנית של המאה ה-17. אדם נוסף הומת בסקילה, לאחר סירובו לעמוד למשפט בבית-משפט אזרחי בהאשמה כזאת. מאות אחרים, שלא הורשעו, שהו לעיתים זמן ממושך בכלא, לאחר שנחשדו כעוסקים בכישוף.

המחזה והפוליטיקה האמריקאית

המחזה נכתב בעקבות המקרתיזם שבגינה אמריקאים שנחשדו בקומוניזם - ביניהם ארתור מילר עצמו, שנחקר מאוחר יותר ב־1956 באשמת תמיכה בקומוניזם.

ניסיונות של מילר לצאת לאירופה על מנת להציג מחזה זה הוכשלו בתחילה, בשנות החמישים, על ידי ממשלת ארצות הברית בשל "אי תאימות לאינטרסים". למרות ניסיונות הממשל זכה המחזה בגרסתו השנייה להצלחה בינלאומית.

המחזה הוסרט פעמיים, בפעם הראשונה ב־1957 ובפעם השנייה על ידי מילר ב־1996. כמו כן עובד המחזה לאופרה בשנת 1961.

עלילת המחזה

מערכה ראשונה

המערכה הראשונה מתרחשת בעליית הגג של המטיף של עיירת סיילם, הכומר סמואל פאריס. בתו בת העשר, בטי, שוכבת ללא ניע. ערב קודם, פאריס גילה את בטי, כמה בנות אחרות, ואת שפחתו הברבדית, טיטובה, רוקדות עירומות ביער ועוסקות לכאורה במעשי כשפים. המון מתאסף מחוץ לביתו של הכומר פאריס, הם בטוחים כי השטן נמצא בקרבם. פאריס מודאג מכך שהאירוע יגרום להדחתו מתפקידו כמטיף העיירה. הוא שואל את אחייניתו אביגיל וויליאמס, שפריס נאלץ לאמץ לאחר שהוריה נהרגו, מה קרה באותו הלילה. אביגיל שהובילה את חבורת הבנות, מכחישה שהן עסקו בכישוף וטוענת שהן רקדו. לאחר מכן מגיעים תומאס פוטנם העשיר והמשפיע ואשתו אן שגם ביתם נפגעה בתקרית. על מנת לסייע בחקירה, מציין פאריס שהוא הזמין את הכומר ג'ון הייל, מומחה לכישוף ודמוניולוגיה.

שאר הבנות המעורבות בתקרית מגיעות לבית ונשארות לבד ליד מיטתה של בטי. בטי חוזרת לרגע להכרה ומנסה לקפוץ מהחלון. אביגיל תופסת אותה ומאיימת על האחרות להיצמד לסיפור שלהן שמדובר רק בריקוד שובב של נערות. הבנות האחרות פוחדות שהאמת תתגלה (למעשה, הן אכן ניסו להטיל קללה נגד אליזבת פרוקטור) אך הן מקבלות בהכנעה את הוראתה של אביגיל. לאחר מכן בטי מאבדת בחזרה את הכרתה.

ג'ון פרוקטור, חקלאי מקומי ובעלה של אליזבת, נכנס. הוא שולח את הבנות האחרות החוצה (כולל מרי וורן, המשרתת של משפחתו) ומתעמת עם אביגיל, שמספרת לו שהיא והבנות לא ביצעו כישוף. הקהל מגלה שאביגיל עבדה פעם כמשרתת עבור הפרוקטורים, ושהיא וג'ון ניהלו רומן, שבגללו היא פוטרה. לאביגיל עדיין יש רגשות כלפי ג'ון ומאמינה שהם הדדיים, אבל ג'ון שולל זאת.

מזמור תפילה נשמע מלמטה. בטי קמה לפתע ומתחילה לצרוח. פאריס רץ בחזרה לחדר השינה ואנשי העיירה נכנסים לצפות בנס: הזוג פוטנם, שכנתם הנכבדת רבקה נרס, החקלאי ג'יילס קורי. תושבי העיירה מניחים ששירת המזמור של תושבי העיירה בחדר למטה גרמה לצרחות של בטי. פאריס מעלה לנושאי השיחה את מורת רוחו משכרו ומתנאי המחיה שלו כמטיף העירייה, ומאשים את פרוקטור שהוא עומד בראש קונספירציה להדיחו מהכנסייה. אביגיל, עומדת בשקט בפינה, עדה לכל זה.

הכומר הייל מגיע ומתחיל בחקירתו. לפני שיוצא, ג'יילס מעיר שהוא הבחין באשתו קוראת ספרים לא ידועים ומבקש מהייל לבדוק את זה. הייל שואל את פאריס, אביגיל וטיטובה על פעילותן של הבנות ביער. כשהעובדות מתגלות, אביגיל טוענת שטיטובה הכריחה אותה לשתות דם. טיטובה טוענת מנגד שאביגיל התחננה בפניה שתעלה קללה קטלנית. פאריס מאיים להצליף למוות בטיטובה אם לא תתוודה בביצוע כישוף. טיטובה נשברת ונאלצת להודות בשקר שהשטן מכשף אותה ואחרים בעיר. בלחץ הייל ופוטנם, טיטובה מאשימה את אשת אוסבורן ושרה גוד בכישוף. אביגיל מחליטה לשתף פעולה עם השקר של טיטובה על מנת למנוע מאחרים לגלות את הרומן שלה עם פרוקטור, שאת אשתו היא ניסתה לקלל מתוך קנאה. היא מזנקת, מתחילה לנוע בפראות, וזורקת, בנוסף לאוסבורן וגוד, שמות של אנשים נוספים בעיירה ש"רוקדים עם השטן". בטי קמה לפתע ומתחילה לחקות את תנועותיה ומילותיה של אביגיל. כשהמסך נסגר, השלוש ממשיכות בהאשמותיהן כשהייל מורה על מעצרם של האנשים הנקובים ושולח שופטים לשפוט אותם.

מערכה שנייה

המערכה השנייה מתרחשת בבית הפרוקטורים. ג'ון ואליזבת ההרה לא מאמינים בכך שכמעט ארבעים אנשים נעצרו בגין כישוף על סמך הצהרותיהן של אביגיל והבנות האחרות. ג'ון יודע שהחזקתם והאשמתם בכישוף אינן נכונות, כפי שאביגיל אמרה לו כשהם היו לבד יחד, אך אינו בטוח כיצד לספר לאשתו על שיחתם בארבע עיניים. כשהוא בכל זאת מספר לה על כך, אליזבת מוטרדת כיוון שהיא מאמינה שג'ון עדיין חושק באביגיל. היא אומרת לו שכל עוד הוא עושה זאת, הוא לעולם לא יצליח להשלים עם הסיפור הזה.

מרי וורן נכנסת ונותנת לאליזבת בובה שהיא תפרה בבית המשפט באותו יום בזמן שישבה כעדה. מרי מספרת ששלושים ותשע נעצרו עד כה שהואשמו בכישוף, והן עלולות להיתלות. מרי גם מספרת שאשת אוסבורן תיתלה, אבל חייה של שרה גוד בטוחים כי היא התוודתה שהיא כרתה ברית עם השטן. ג'ון מאיים להכות אותה על כך שהיא מזניחה את חובותיה כמשרתת. מרי משיבה שהיא כעת פקידה בבית המשפט, היא חייבת ללכת לשם על בסיס יומי ובזכות כך, היא הצילה את חייה של אליזבת באותו יום, שכן אליזבת הואשמה בכישוף והייתה אמורה להיעצר עד שמרי דיברה להגנתה. מרי מסרבת לזהות את המאשימה של אליזבת, אבל אליזבת משערת במדויק שזו הייתה כנראה אביגיל. אליזבת מפצירת בג'ון ללכת לבית המשפט ולספר לשופטים שאביגיל ושאר הבנות מעמידות פנים. ג'ון נרתע, מחשש שכך ידרוש ממנו לחשוף בפומבי את ניאופו בעבר.

הייל מגיע, ומצהיר שהוא מראיין את כל האנשים המוזכרים בהליך, כולל אליזבת. הוא מציין שגם רבקה נרס נקראה בשמה, אבל מודה שהוא מטיל ספק בהיותה מכשפה בשל אדיקותה המופלגת בנצרות, אם כי הוא מדגיש שהכל אפשרי. הייל סקפטי לגבי מסירותם של הפרוקטורים לנצרות, ומזכיר שהם אינם מגיעים לכנסייה באופן קבוע ושאחד משלושת בניהם טרם הוטבל, ג'ון עונה שזה בגלל שאין לו כבוד לפאריס. הייל מאתגר את ג'ון לציין את עשרת הדיברות. מכולם, ג'ון שוכח את הדיבר "לא תנאף". כשהייל חוקר את אליזבת, היא כועסת על כך שהוא לא חוקר את אביגיל קודם. לדרישתה של אליזבת, ג'ון אומר להייל שהוא יודע שהטירוף של הבנות מזויף. כאשר הייל מגיב שרבים מהנאשמים הודו בקשירת קשר עם השטן, ג'ון מציין שהם היו חייבים על מנת להציל את עצמם מתלייה. הייל מודה בנקודה זו באי רצון.

לפתע, ג'יילס קורי ופרנסיס נרס נכנסים לבית ומודיעים לג'ון והייל ששתי נשותיהם נעצרו באשמת כישוף - מרתה קורי על קריאת ספרים חשודים ורבקה נרס נחשדה בהקרבה של ילדים. משלחת בראשות הפקיד איזיקייל צ'יבר והמזכיר העירוני ג'ורג' הריק מגיעים זמן קצר לאחר מכן ומציגים צו מעצר נגד אליזבת, להפתעתו הרבה של הייל. צ'יבר מרים את הבובה על שולחנה של אליזבת ומוצא בפנים מחט. הוא מודיע לג'ון שאביגיל עברה התקף כאב מוקדם יותר באותו ערב ומחט נמצאה תקועה בבטנה. אביגיל טענה שאליזבת דקרה אותה במחט בכישוף באמצעות בובה. ג'ון מביא את מרי לחדר כדי לומר את האמת. מרי טוענת שהיא יצרה את הבובה ותקעה בה את המחט כדי לא לאבדה, ושאביגיל ראתה אותה עושה זאת. צ'יבר לא משתכנע ומתכונן לעצור את אליזבת.

ג'ון כועס מאוד, קורע את צו המעצר לגזרים ומאיים על הריק וצ'יבר עד שאליזבת מרגיעה אותו ומוסרת את עצמה. הוא קורא להייל פחדן ושואל אותו מדוע כל מה שהמאשימים אומרים בלתי ניתן לערעור. הייל חצוי, מציע שאולי האסון הזה פקד את סיילם בגלל פשע גדול יותר ומסתורי ולוקח את זה לתשומת ליבו. ג'ון מצווה על מרי ללכת איתו לבית המשפט ולחשוף את השקרים של הבנות האחרות, והיא מוחה בתוקף. היא מספרת לו שהיא מודעת לניאוף שלו, ומזהירה אותו שאביגיל מוכנה לחשוף אותו גם לציבור במידת הצורך. ג'ון מזועזע אבל קובע שהאמת חייבת לנצח, יהיה המחיר האישי אשר יהיה.

מערכה שלישית

המערכה השלישית מתרחשת שלושים ושבעה ימים לאחר מכן בבית המשפט הכללי של סיילם, במהלך משפטה של מרתה קורי. פרנסיס וג'יילס דורשים להשמיע את קולם אך בית המשפט זורק אותם מהחדר הראשי. בחדר הסמוך מצטרף אליהם ג'ון פרוקטור שמגיע עם מרי וורן. ג'ון מודיע לסגן המושל דאנפורת והשופט הותורן על השקרים של הבנות. לאחר מכן דאנפורת מודיע לג'ון שלא היה מודע לכך שאליזבת בהיריון, ומבטיח לעכב את הוצאתה להורג עד שהילד ייוולד, בתקווה לשכנע את ג'ון לחזור בו מהטענה שלו. ג'ון מסרב לוותר ומגיש תצהיר חתום על ידי תשעים ואחד מתושבי העיירה המעידים על האופי הטוב של אליזבת, רבקה נרס ומרתה קורי. המזכיר הריק מעיד גם הוא על אמיתותו של ג'ון.

פאריס וצ'יבר מתנגדים לתצהיר של ג'ון. לאחר מכן דאנפורת מורה לעצור לחקירה את כל תשעים ואחד האנשים הנזכרים בתצהיר. ג'יילס מגיש תצהיר משלו, מאשים את תומאס פוטנם בכך שהכריח את בתו להאשים את ג'ורג' ג'ייקובס כדי לקנות את אדמתו (מכיוון שמכשפות מורשעות צריכות לוותר על כל רכושן). דאנפורת מעמת בין ג'יילס ופוטנם. כשהם מבקשים לחשוף את מקור המידע שלו, ג'יילס מסרב, מחשש שגם הוא או היא ייעצרו. דאנפורת מכריז על ישיבה רשמית של בית המשפט ועוצר את ג'יילס באשמת ביזוי בית המשפט.

דאנפורת מבקש להביא את הבנות ומתחיל לקרוא את התצהיר של מרי, המצהיר שהיא נאלצה להאשים אנשים על ידי אביגיל. אביגיל נכנסת ומכחישה את הצהרותיה של מרי שהן מעמידות פנים, ועומדת על הסיפור שלה על הבובה. פאריס ודאנפורת לוחצים את מרי וטוענים לסתירת גרסאות בעקבות התעלפותה של מרי בבית המשפט בגלל "רוח רעה", מרי מצידה מפחדת לענות. כשדאנפורת מתחיל לחקור את אביגיל, היא והבנות נתקפות טירוף וטוענות שמרי תוקפת אותן בכישוף. ג'ון מאבד את העשתונות, וקורא לאביגיל זונה. הוא מתוודה על הרומן שלהם, אומר שאביגיל פוטרה מביתו בגלל זה ושאביגיל מנסה לרצוח את אליזבת כדי שהיא "תרקוד איתו על קברה של אשתו".

דאנפורת מביא את אליזבת כדי לאשר את הסיפור הזה, אוסר מראש על אף אחד לספר לה על עדותו של ג'ון. אליזבת נכנסת, לא מודעת להודאה הפומבית של ג'ון, היא חוששת שאביגיל חשפה את הפרשה על מנת להכפיש את ג'ון ברבים. היא אומרת שלא היה שום רומן ביניהם, ושהיא פיטרה את אביגיל רק מתוך חשדות שמא ייווצר איזשהו קשר ביניהם. הייל, כעת מאמין שאביגיל משקרת, מתחנן בפני דאנפורת לשקול מחדש את שיקול דעתו, אך ללא הועיל. דאנפורת מבטל את טענתו של ג'ון על סמך קביעתו הקודמת שאשתו לעולם לא תשקר.

בלבול והיסטריה מתחילים להשתלט על החדר. אביגיל והבנות מתרוצצות בצרחות, בטענה שהרוח של מרי תפסה צורה של ציפור צהובה, שאף אחד אחר לא מסוגל לראות ותוקפת אותן. כשדאנפורת אומר למרי המבולבלת יותר ויותר שהוא ידון אותה לתלייה, היא מצטרפת לשאר הבנות וחוזרת בה מכל הטענות שלה נגדן, בטענה שג'ון פרוקטור אילץ אותה להפנות אותה נגד האחרים ושהוא משתף פעולה עם השטן. ג'ון, מיואש ואחרי שוויתר על כל תקווה, מכריז ש"אלוהים מת", ונעצר. כועס, הכומר הייל מגנה את ההליכים ועוזב את בית המשפט.

מערכה רביעית

המערכה הרביעית מתרחשת שלושה חודשים לאחר מכן בכלא העיירה, מוקדם בבוקר. שומעים את טיטובה, איבדה את שפיותה, שומעת קולות וקוראת לשטן לקחת אותה. המזכיר הריק, מדוכא על מעצר כל כך הרבה משכניו, פנה לאלכוהוליזם. תושבים רבים הואשמו בכישוף, רובם הודו וקיבלו תקופות מאסר ממושכות ורכושם נתפס על ידי הממשלה, שנים עשר הוצאו להורג, שבעה נוספים אמורים להיתלות עם הזריחה בגלל סירובם להתוודות, כולל ג'ון פרוקטור, רבקה נרס ומרתה קורי. ג'יילס קורי עונה למוות ברמיסה כשבית המשפט ניסה לשווא לחלץ את וידויו, אם כי בכך ששמר על שתיקתו, ג'יילס הבטיח במותו שבניו יקבלו את אדמתו ורכושו. העיירה הפכה לבלתי מתפקדת עם כל כך הרבה אנשים בכלא או מתים, ועם הגעתן של חדשות על מרד נגד בתי המשפט באנדובר הסמוכה, יש הרבה שמועות על מרד בסיילם. אביגיל, חוששת מההשלכות, גונבת את חסכונותיו של פאריס ובורחת על ספינה לאנגליה עם מרסי לואיס.

דאנפורת וצ'יבר חזרו לסיילם כדי להיפגש עם פאריס, ומופתעים לגלות שהייל חזר ונפגש עם הנידונים. פאריס, שאיבד את כל רכושו, מדווח כי קיבל איומי מוות. הוא מתחנן בפני דאנפורת לדחות את ההוצאות להורג כדי להצליח להוציא עוד הודאות, בתקווה להימנע מלהוציא להורג כמה מהאזרחים המוערכים ביותר של סיילם. הייל, מתחרט עמוקות ומאשים את עצמו באירועים האחרונים, חוזר לייעץ לנידונים להודות שקר ולהימנע מהוצאה להורג. הוא לוחץ על דאנפורת לוותר לשבעה הנותרים ולשים את כל הפרשה מאחוריהם. דאנפורת מסרב, וקובע כי חנינה או דחייה יעוררו ספק באמיתות ההודאות וההוצאות להורג הקודמות.

דאנפורת והייל מזמנים את אליזבת ומבקשים ממנה לשכנע את ג'ון להתוודות. היא מרירה כלפי הייל, הן על כך שפקפק בה מוקדם יותר והן על כך שהיא רוצה שג'ון ייכנע ויהרוס את שמו הטוב, אך מסכימה לדבר עם בעלה, ולו רק כדי להיפרד. היא וג'ון מנהלים דיון ארוך, במהלכו היא משבחת אותו על שהחזיק מעמד ולא התוודה. ג'ון אומר שהוא מסרב להודות לא מתוך חשש דתי אלא מזלזול בבית המשפט ובמאשימיו. לבסוף, אליזבת סולחת לג'ון, מודה שמרוב ייסורים עצמיים לא נתנה לו לאהוב אותה ומאשימה את עצמה כסיבה לניאוף. כשהוא יודע בלבו שזה הדבר הלא נכון עבורו לעשות, ג'ון מסכים להתוודות בשקר על עיסוק בכישוף, תוך שהוא מחליט שאין לו רצון או זכות להיות קדוש מעונה.

דאנפורת, צ'יבר ופאריס מבקשים מג'ון להעיד על אשמתם של שאר הנידונים. ג'ון מסרב ואומר שהוא יכול להעיד רק על חטאיו שלו. דאנפורת מאוכזב מהסירוב, אך לעצת שותפיו, מאפשר לג'ון לחתום על וידוי כתוב, שייתלה על דלת הכנסייה. ג'ון נכנע וחותם בסופו של דבר, אך מסרב למסור את המסמך, וקובע שהודאתו בפני חברי בית המפשט מספיקה. הגברים מתווכחים עד שפרוקטור מוותר לחלוטין על הודאתו וקורע את המסמך החתום. דאנפורת קורא להביא אותו לתלייה. הייל, חש אשמה במותו של ג'ון, מתחנן בפני אליזבת שתדבר איתו שינסה לשנות את גורלו אך היא מסרבת, בטענה שג'ון עשה את המעשה הישר והנכון ואסור לה לקחת את זה ממנו.

העלאת המחזה בישראל

המחזה הועלה בישראל מספר פעמים:

• ב-1954 בתיאטרון הבימה בתרגומו של אהרן אמיר ובבימויו של אברהם אסיאו.
• ב-1968 בתיאטרון חיפה בתרגומו של אהרן אמיר ובבימויו של היי קיילוס.
• ב-1991 בתיאטרון הבימה יחד עם תיאטרון חיפה בתרגומו ובבימויו של שמואל הספרי.
• ב-2006 בחוג לאומנות התיאטרון באוניברסיטת תל אביב בתרגומו של אהוד מנור ובבימויו של ארתור קוגן.
• ב-2009 בבית הספר למשחק ואומנויות הבמה בבאר שבע בתרגומו של שמואל הספרי ובבימויו של כפיר אזולאי.
• ב-2017 בתיאטרון הקאמרי בתרגומם של גור קורן וגלעד קמחי ובבימויו של גלעד קמחי.
• ב-2020 בסל"ה - הסטודיו לאמנויות התיאטרון מיסודו של יורם לוינשטיין בבימויה של אילנה ללצ'וק.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ציד המכשפות בוויקישיתוף

• ציידי המכשפות, בבלוג של אלי אשד
• דוגלס לינדר (תרגם זיו מגן), משפטי המכשפות מסיילם, באתר e-mago
• ערן סבאג, ‏"חיים של אחרים" על ציד המכשפות, באתר iCast‏, 14 ביוני 2010
• סוניה מרמרי, ‏הדבר הכי מפחיד זה לפעול כמו עדר ואת זה רואים גם אצל חילונים, באתר גלובס, 8 במרץ 2018}