לדלג לתוכן

קונגלומרט שינארמפ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קונגלומרט שינארמפ
גוש סלע גדול של קונגלומרט שינארמפ בתחילת השביל לחורבות הבית הלבן במונומנט הלאומי קניון דה שאי
גוש סלע גדול של קונגלומרט שינארמפ בתחילת השביל לחורבות הבית הלבן במונומנט הלאומי קניון דה שאי
גוש סלע גדול של קונגלומרט שינארמפ בתחילת השביל לחורבות הבית הלבן במונומנט הלאומי קניון דה שאי
תכונות
סוג פרט
גיל טריאס עליון 230–225 מיליון שנה לפני זמננו
ליתולוגיה קונגלומרט אבן חול, אבן טין
קרויה על שם צוקי שינארמפ (Shinarump cliffs) ביוטה
השם נקבע על ידי גרוב קרל גילברט ב-1875[1]
מיקום
שטח משתרע בחלקים של המדינות יוטה, נבדה, אריזונה וניו מקסיקו[2]
אזור רמת קולורדו
מדינה ארצות הברית
חלק מ תצורת צ'ינלה
יחידת סלע מתחת תצורת מואנקופי (לפני 250-225 מיליון שנים) תוך אי התאמה
פרט טמפל מאונטיין (הפרט התחתון ביותר בתצורת צ'ינלה)
אבן חול דה שאי (המונומנט הלאומי קניון דה שאי)
יחידת סלע מעל פרט פטריפייד פורסט ויחידות סלע נוספות של תצורת צ'ינלה
עובי בין 15 ל-30 מטרים עד למקסימום של כ-100 מטרים בצד המערבי של עמק המונומנטים.[3]

קונגלומרט שינארמפאנגלית: Shinarump Conglomerate) הוא פרט מתקופת הטריאס העליון, חלק מתצורת צ'ינלה. הפרט בנוי מקונגלומרט קשה מאוד של אבן חול בעלת גרגרים גסים וחלוקי אבן.[4] שלעיתים יוצר סלע חיפוי[5] בשל קשיותו.

השם קונגלומרט שינארמפ הופיע בספרות לראשונה ב-1875. הגאולוגים גרוב קרל גילברט (Grove Karl Gilbert, ידוע יותר כ-G.K. Gilbert;‏ 1918-1843) ואדווין יוג'ין האוול (Edwin Eugene Howell‏; 1911-1864) הזכירו את השם בשני מאמרים שיצאו לאור באותו גיליון (Report on the geographical and geological explorations and surveys west of the One Hundredth Meridian). שניהם לא הגדירו את השכבה, והאוול כתב שהשם הוצע במקור על ידי חוקר הארצות והגאולוג ג'ון וסלי פאוול. פאוול עצמו הגדיר במאמר שפרסם שנה אחר-כך את "חבורת שינארמפ" (Shinarump Group) שכללה את שכבת הקונגלומרט שחיפתה את "צוקי שינארמפ" (Shinarump Cliffs) בדרום מערב יוטה (קרוב לגבול עם אריזונה). גילברט לא קיבל הגדרה זו, ובמאמרו מ-1877 על הרי הנרי (Henry Mountains) הוא משתמש במונח קונגלומרט שינארמפ, כדי לציין את הקונגלומרט שמחפה את צוקי שינארמפ בלבד.[6]

לגבי מקור השם שינארמפ שניתן לצוקים שעל שמם הקונגלומרט יש שתי גרסאות. בשתיהן תחילת השם "שינא" או "שינאר" מקורו בשפת בני שבט הפאיוט ופירושו "זאב". על פי הגרסה הראשונה גם סיומת השם היא בפאיוט ופירושה סלע.[7] על פי הגרסה השנייה סיומת השם היא באנגלית (rump) כלומר ישבן.[8] נטען כי שם זה ("ישבן הזאב") ניתן לגבעות הבנויות מסלע זה בעקבות הצורה המעוגלת שקיבלו בעקבות סחיפה.[9]

קונגלומרט שינארמפ מורכב מכ-70% אבן חול ירקרקה עד אפורה-צהבהבה שבה מפוזרים בצורה בלתי אחידה עדשות של קונגלומרט כהה (כ-10% מנפח הסלע) ואבן בוץ אפורה-ירקרקה (כ-20% מנפח הסלע). אבן החול ממוינת רע (מורכבת מגרגרים בגודל משתנה מגרגרים עדינים ועד גסים), מורכבת מקוורץ שקוף, וכוללת גרגירי צור אדומים וכתומים, גרגרי פצלת השדה, ומינרלים נלווים נוספים בצבע שחור. בין הגרגרים מחברת פחמת הסידן בצורה חלשה והאבן צבועה בצורה בלתי אחידה בגוון חום-צהבהב של תחמוצת הברזל ופטינה מדברית שחורה. הקונגלומרט בנוי משברים של קוורציט, צור, קוורץ ואבן גיר צורנית בגדלים שבין גרגר זעיר לחלוק נחל. הגודל הנפוץ הוא גודל של אבני חצץ (כשני סנטימטרים), הגרגרים הזעירים זוויתיים ועשויים קוורץ, בעוד החצץ והחלוקים מעוגלים. אבן הבוץ מורכבת מחול בעל גרגרים עדינים, טין וחרסית והיא מעט גירנית. עיקר הריכוז של הקונגלומרט הוא בתחתית השכבה או בערוצים שהתחתרו בתצורת מואנקופי שמתחתיה בעוד שאבן הבוץ מרוכזת בערוצים אלו או בגג השכבה.

שרידי צמחים מצוים בשכבה כחומר פחמני בתוך אבן הבוץ או כמאובנים בקונגלומרט. הריכוז הגדול ביותר נמצא בערוצים שהתחתרו בתצורת מואנקופי או בבסיס השכבה. השרידים כוללים גזעי עצים באורך שעד 3 מטרים ובעובי של 60 סנטימטרים, שכבות פחם בעובי של עד 10 סנטימטרים, ושרידים של עלים וגבעולים. המאובנים הם של קרעי חומר צמחי באורך שבין 5 ל-30 סנטימטרים. נמצאו גם מעט מאובנים של גזעי עצים. לא נמצאו מאובנים של בעלי חיים.

השיכוב בצורת עדשות והשיכוב הצולב מעידים שפרט שינארמפ הושקע בערוצי נחלים משתנים שכיוונם צפון מערב.[7]

היסטוריה גאולוגית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
צוקי אבן חול דה שאי, הר השולחן עמק המונומנטים

מערכת הנהרות שהשקיעה את קונגלומרט שינארמפ היו נהרות איטיים מתפתלים ובהם אגמי נפתול.[10]

הרצף הגאולוגי החלקי עד לפרט פטריפייד פורסט העליון (latest Petrified Forest Member) הוא כדלהלן:

פרט פטריפייד פורסט, טריאס עליון, 215 למ"ש
קונגלומרט שינארמפ, 225 למ"ש
פרט הולברוק (Holbrook Member), תצורת מואנקופי, 240 למ"ש
פרט אבן הגיר וירג'ין (Virgin Limestone Member), תצורת מואנקופי, 245-240 למ"ש
הפרטים טימפווייפ וסינבד (Timpoweap and Sinbad members), תצורת מואנקופי, טריאס תחתון 245 למ"ש

בשלהי הטריאס התחתון והתיכון נסוגו הימים הטריאסיים שבשולי האוקיינוס המערבי של יבשת אמריקה הצפונית לצפון מערב תוך השקעה של הפרטים שינארמפ (225 למ"ש) ופטרייפייד פורסט (215 למ"ש). בדרום אריזונה וניו מקסיקו, ובמרכז ובמזרח נבדה נוצרו רמות שהיוו מקור ליחידות הגעשיות של פרט פטריפייד פורסט. ההרכב המגוון והחמצון של החומר הגעשי הכלול היו המקור לתוואי הנוף הססגוניים של תצורת צ'ינלה של המדבר הצבוע ובייחוד של תוואי הנוף בפארק הלאומי פטריפייד פורסט בדרום מזרח המדבר הצבוע. המדבר מתמשך בצורת סהר כשהוא מקביל לקו הצפון מערבי – צפון מזרחי של שולי מגיון (Mogollon Rim), אבל פונה צפונה, מזרח לפלגסטף, על הגבול המזרחי של אזור השדה הגעשי סן פרנסיסקו (San Francisco volcanic field), בנקודה שבה נהר קולורדו הקטן פונה צפונה, ואז צפון מערב בדרכו לאזור גרנד קניון. מדבר בצורת סהר זה מקיף את הגבול הדרומי והמערבי של בלק מסה (Black Mesa), עמק המונומנטים לצפון, ורמת דפייאנס לדרום מזרח. השרידים של סלע החיפוי של קונגלומרט שינארמפ שוכנים צפונית-צפונית מזרחית להתרוממות דפייאנס-קמר מונומנט (Defiance Uplift-Monument Upwarp).

מלמעלה כלפי מטה: קונגלומרט שינארמפ, תצורת מואנקופי, צוקים של אבן חול דה שאי, ומדרונות סחיפה של תצורת אורגן רוק (Organ Rock Formation)
אי ההתאמה הזוויתית מתחת היא מדרון של אבן חול סדר מסה (Cedar Mesa Sandstone), הרכב נפוץ בדרום מזרח יוטה.

תחום תפוצתו של קונגלומרט שינארמפ נרחב בכל רחבי רמת קולורדו, והוא נחשף בצורה בולטת בשולי הקניונים שבאזור המונומנט הלאומי קניון דה שאיי (אנ') באריזונה, ובצפון-צפון מזרח רמת דפייאנס (Defiance Plateau) / התרוממות דפייאנס (Defiance Uplift) באריזונה. בקניון דה שאי מונחת שכבת קונגלומרט שינארמפ על גבי אבן חול דה שאיי (הפרט העליון בתצורת קטלר) בת 280 מיליון שנים, אי התאמה בת 50 מיליון שנים שנוצרה עקב סחיפה. הפרט נחשף גם במורדות המערביים של הרי צ'וסקה, שכיוונם בעיקר צפון-דרום, שבצפון מזרח אריזונה, צפון מערב ניו מקסיקו.

צפונית מערבית לקניון דה שאיי יוצר קונגלומרט שינארמפ סלע חיפוי בעמק המונומנטים על הגבול שבין צפון אריזונה לדרום יוטה. באזור זה מונחת שכבת קונגלומרט שינארמפ על גבי תצורת מואנקופי וכשכבת סלע חיפוי עמיד המשמרת את הצוקים האנכיים של אבן חול דה שאי ויחידות הסלע האחרות של קמר מונומנט (Monument Upwarp). התרוממות בלק מסה (Black Mesa)-דפיינס הקשורה לקמר מתמשכת לכיוון דרום מזרח מעמק המונומנטים לתוך אזור הגבול המערבי של ניו מקסיקו.

סלע החיפוי של עמק המונומנטים וקניון דה שאיי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעמק המונומנטים בצפון מזרח אריזונה ובדרום מזרח יוטה, רק תוואי הנוף הגדולים עדיין מכילים את שכבת סלע החיפוי המגן של קונגלומרט שינארמפ. הצוקים הזקופים של אבן חול דה שאי העמידה בפני סחיפה מגנים על תצורת אורגן רוק הרגישה מאוד לסחיפה שיוצרת מעין "חצאית סחיפה" בבסיס המונומנטים בעמק המונומנטים. בהרי השולחן (מסה) הגדולים יותר או תוואי נוף גדולים מחוברים, שבהם לא אבדה תצורת מואנקופי הנוטה יותר לסחיפה (שבהם גם סלע החיפוי של קונגלומרט שינארמפ מכוסה גם הוא), נשמרו קטעים גדולים יותר של שינארמפ. בהרי שולחן שבשולי אזור עמק המונומנטים שומר סלע החיפוי על השכבה העליונה, הצמחים ומשקעי הסחף מסחיפה של פני תוואי הנוף.

בקניון דה שאי יורד השביל אל חורבות הבית הלבן (White House Ruin) דרך קונגלומרט שינארמפ, ובנוסף יש קניון חריץ שבקרקעיתו הצטברו ערימות של חומר מפורר, תוצאה של סחיפה של קונגלומרט שינארמפ. השביל ממשיך דרך הצוקים של אבן החול דה שאיי (דיונות חול מאובנות).

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קונגלומרט שינארמפ בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ GEOLEX database Geologic Unit: Shinarump
  2. ^ Shinarump Member of Chinle Formation
  3. ^ The Shinarump Member Of The Chinle Formation
  4. ^ Blakey, and Ranney, 2008. Ancient Landscapes of the Colorado Plateau p. 64
  5. ^ באנגלית caprock, שלמה שובאל מגדיר זאת כ"סלע הנוצר בהמסה של סלע אחר, למשל בהמסת סלע מלח. "
  6. ^ Geological Survey Bulletin, 1949
  7. ^ 1 2 Native American Placenames of the Southwest: A Handbook for Travelers
  8. ^ Gallup, NM To Holbrook, AZ
  9. ^ ראו למשל בערך geology of the Zion and Kolob canyons area בוויקיפדיה האנגלית
  10. ^ באנגלית oxbow lake. שלמה שובאל מגדיר זאת כ"מקווה מים שנוצר בנפתול של נהר שניתק מהאפיק הראשי. הניתוק נגרם בעת שיטפון כשספיקה מוגברת של מי הנהר פורצת אפיק חדש בין צווארי נפתולים הדוקים"