הקוראן סורה 58 (תרגום רקנדורף)
הקוראן
פרקים: הקדמה - 1 - 2 - 3 - 4 - 5 - 6 - 7 - 8 - 9 - 10 - 11 - 12 - 13 - 14 - 15 - 16 - 17 - 18 - 19 - 20 - 21 - 22 - 23 - 24 - 25 - 26 - 27 - 28 - 29 - 30 - 31 - 32 - 33 - 34 - 35 - 36 - 37 - 38 - 39 - 40 - 41 - 42 - 43 - 44 - 45 - 46 - 47 - 48 - 49 - 50 - 51 - 52 - 53 - 54 - 55 - 56 - 57 - 58 - 59 - 60 - 61 - 62 - 63 - 64 - 65 - 66 - 67 - 68 - 69 - 70 - 71 - 72 - 73 - 74 - 75 - 76 - 77 - 78 - 79 - 80 - 81 - 82 - 83 - 84 - 85 - 86 - 87 - 88 - 89 - 90 - 91 - 92 - 93 - 94 - 95 - 96 - 97 - 98 - 99 - 100 - 101 - 102 - 103 - 104 - 105 - 106 - 107 - 108 - 109 - 110 - 111 - 112 - 113 - 114 - (סיכום)
נגלה במדינ"ה ובו שנים ועשרים פסוקים בשם אלה הרחמן והרחום.
(א) הן שמע אל את דברי האשה המריבה אליך על בעלה[2]; היא הביאה את ריבה לפני האלהים[3], ואלהים שמע את דברי ריבותיכם, כי הוא שומע ויודע כל.
(ב)האנשים מקרבכם, אשר ישלחו את נשיהם, לא לאמותיהם אלה תחשבנה[4]; אך הורותיכם אמותיכם הנה, ואמרי פיהם[5] עול ושוא המה.
(ג) אך חנון ורחום אלהים[6].
(ד) המשלחים את נשיהם ומבקשים להפר את דברם[7], יפדו שבוי טרם יגעו בהן; זאת עצת אלהיכם, כי הוא יודע את כל מעלליכם.
(ה) ואם לא ימצא שבוי, יצום שני חדשים רצופים טרם נגעו בה; ואם אין לאל ידו לצום, יזון ששים אביונים. אתם צוויתם זאת, למען תאמינו באלהים ובשלוחו; זאת חקת אלהיכם, ולבוגדים עונש גדול יהיה.
(ו) הממרים את פי ד' ושלוחו, יכנעו כהכנע האנשים אשר היו לפניהם. הן שלחנו אותות מובנים, ולבוגדים הכנו עונש גדול.
(ז) ביום ההוא יעירם אלהים ויגיד להם את מעלליהם; גם אם הם שכחום, אלהים חקק אותם, והוא יעיד על כל.
(ח) האינך רואה, כי אלהים יודע את אשר בשמים ובארץ? לא ידברו שלושת אנשים איש אל אחיו, בלתי הוא הרביעי[8]; ולא חמשה בלתי הוא הששי; גם אם הם רבים או מעטים מהמספר הזה, הוא עמהם בכל אשר יהיו; וכיום התקומה יגיד להם את מעלליהם, כי הוא יודע כל.
(ט) האינך רואה, כי המוזהרים לבלתי דבר דופי[9] שבים אל אשר הוזהרו, וחורשים און ואיבה ומרי על השלוח? בבואם אליך דורשים את שלומך כאשר לא ידרוש אלהים את שלומך[10], ואומרים בלבם: לא ייסרנו אלהים על דברנו זה! הגיהנם מושבם יהיה, שם יצלו; ומה קשה המורד שמה!
(י) אתם המאמינים! בדברכם איש אל אחיו, אל נא תדברו עול ואיבה ומרי בשלוח! אך בצדק וביושר דברו, ויראו את אלהים אשר אליו תשובו!
(יא) דברי דופי אך מעשה השטן המה; בהם יכעיס את המאמינים, אך לא יוכל להם לולי ברצון ד'. לכן יבטחו המאמינים בד'.
(יב) את המאמינים! בהאמר אליכם: שימו ריוח בין קהלכם[11]! תשימו ריוח: וגם אלהים ישים לכם ריוח בגן העדן. ובהאמר אליכם: קומו! תקומו; ואלהים ינשא למעלה עד המדרגות העליונות את המאמינים וחכמי לב; הוא יודע את מעשיכם.
(יג) אתם המאמינים! בבקשכם לדבר אל הנביא, תנו צדקה טרם דברכם אליו; זה טוב לכם למאן תטהרו; ואם אין לאל ידכם, אלהים חנון ורחום הוא.
(יד) ואם תחדלו לתת צדקה טרם דברכם אליו, מיראה פן תורשו, אלהים יסלח לכם. התפללו ועשו צדקה ושמעו בקול אל ונביאו, כי אלהים יודע את מעשיכם!
(טו) האינך רואה את האנשים המתרועעים אל העם המכעיס את ד'[12]? לא לכם ולא להם המה, ואך לשקר נשבעים[13] בזדון.
(טז) אלהים העיד להם עונש גדול על מעלליהם הרעים.
(יז) הם שמים את שבועותיהם למעטה פשעיהם, למען הסב את אחיהם מדרך אלהים, ולהם עונש גדול.
(יח) הונם וזרעם לא יועילום ולא יצילום מיד אלהים; מעדת הגיהנם המה, ולעד ישבו בו.
(יט) ביום ההוא יעיר אלהים את כלם מעפר, וישבעו לו כאשר נשבעו לכם, וידמו בנפשם כי זאת תועילם. הלא אנשי כזב המה?
(כ) השטן אדון להם, וינשם את זכרון אדונם; עדת השטן המה; הלא תספה עדת השטן?
(כא) הממרים את פי ד' ושלוחו בני בליעל המה, ואלהים חקק בספרו: תגבר ידי ויד שלוחי! כי עזוז ואדיר הוא.
(כב) לא תמצא כי עם מאמין באלהים ובשלוחו וביום האחרון יתרועע אל עם ממרה את פי ד' ושלוחו, גם אם אבותיהם או בניהם או אחיהם או קרוביהם המה. לאנשים האלה כתב אלהים את אמונתו בקרב לבם ויאזרם ברוחו ויביאם אל גנות ובתוכם נחלי מים, ולעד ישבו בהם; הוא רצם והם ירצוהו; עדת אל המה; הלא תצליח עדת אל?
(ב)האנשים מקרבכם, אשר ישלחו את נשיהם, לא לאמותיהם אלה תחשבנה[4]; אך הורותיכם אמותיכם הנה, ואמרי פיהם[5] עול ושוא המה.
(ג) אך חנון ורחום אלהים[6].
(ד) המשלחים את נשיהם ומבקשים להפר את דברם[7], יפדו שבוי טרם יגעו בהן; זאת עצת אלהיכם, כי הוא יודע את כל מעלליכם.
(ה) ואם לא ימצא שבוי, יצום שני חדשים רצופים טרם נגעו בה; ואם אין לאל ידו לצום, יזון ששים אביונים. אתם צוויתם זאת, למען תאמינו באלהים ובשלוחו; זאת חקת אלהיכם, ולבוגדים עונש גדול יהיה.
(ו) הממרים את פי ד' ושלוחו, יכנעו כהכנע האנשים אשר היו לפניהם. הן שלחנו אותות מובנים, ולבוגדים הכנו עונש גדול.
(ז) ביום ההוא יעירם אלהים ויגיד להם את מעלליהם; גם אם הם שכחום, אלהים חקק אותם, והוא יעיד על כל.
(ח) האינך רואה, כי אלהים יודע את אשר בשמים ובארץ? לא ידברו שלושת אנשים איש אל אחיו, בלתי הוא הרביעי[8]; ולא חמשה בלתי הוא הששי; גם אם הם רבים או מעטים מהמספר הזה, הוא עמהם בכל אשר יהיו; וכיום התקומה יגיד להם את מעלליהם, כי הוא יודע כל.
(ט) האינך רואה, כי המוזהרים לבלתי דבר דופי[9] שבים אל אשר הוזהרו, וחורשים און ואיבה ומרי על השלוח? בבואם אליך דורשים את שלומך כאשר לא ידרוש אלהים את שלומך[10], ואומרים בלבם: לא ייסרנו אלהים על דברנו זה! הגיהנם מושבם יהיה, שם יצלו; ומה קשה המורד שמה!
(י) אתם המאמינים! בדברכם איש אל אחיו, אל נא תדברו עול ואיבה ומרי בשלוח! אך בצדק וביושר דברו, ויראו את אלהים אשר אליו תשובו!
(יא) דברי דופי אך מעשה השטן המה; בהם יכעיס את המאמינים, אך לא יוכל להם לולי ברצון ד'. לכן יבטחו המאמינים בד'.
(יב) את המאמינים! בהאמר אליכם: שימו ריוח בין קהלכם[11]! תשימו ריוח: וגם אלהים ישים לכם ריוח בגן העדן. ובהאמר אליכם: קומו! תקומו; ואלהים ינשא למעלה עד המדרגות העליונות את המאמינים וחכמי לב; הוא יודע את מעשיכם.
(יג) אתם המאמינים! בבקשכם לדבר אל הנביא, תנו צדקה טרם דברכם אליו; זה טוב לכם למאן תטהרו; ואם אין לאל ידכם, אלהים חנון ורחום הוא.
(יד) ואם תחדלו לתת צדקה טרם דברכם אליו, מיראה פן תורשו, אלהים יסלח לכם. התפללו ועשו צדקה ושמעו בקול אל ונביאו, כי אלהים יודע את מעשיכם!
(טו) האינך רואה את האנשים המתרועעים אל העם המכעיס את ד'[12]? לא לכם ולא להם המה, ואך לשקר נשבעים[13] בזדון.
(טז) אלהים העיד להם עונש גדול על מעלליהם הרעים.
(יז) הם שמים את שבועותיהם למעטה פשעיהם, למען הסב את אחיהם מדרך אלהים, ולהם עונש גדול.
(יח) הונם וזרעם לא יועילום ולא יצילום מיד אלהים; מעדת הגיהנם המה, ולעד ישבו בו.
(יט) ביום ההוא יעיר אלהים את כלם מעפר, וישבעו לו כאשר נשבעו לכם, וידמו בנפשם כי זאת תועילם. הלא אנשי כזב המה?
(כ) השטן אדון להם, וינשם את זכרון אדונם; עדת השטן המה; הלא תספה עדת השטן?
(כא) הממרים את פי ד' ושלוחו בני בליעל המה, ואלהים חקק בספרו: תגבר ידי ויד שלוחי! כי עזוז ואדיר הוא.
(כב) לא תמצא כי עם מאמין באלהים ובשלוחו וביום האחרון יתרועע אל עם ממרה את פי ד' ושלוחו, גם אם אבותיהם או בניהם או אחיהם או קרוביהם המה. לאנשים האלה כתב אלהים את אמונתו בקרב לבם ויאזרם ברוחו ויביאם אל גנות ובתוכם נחלי מים, ולעד ישבו בהם; הוא רצם והם ירצוהו; עדת אל המה; הלא תצליח עדת אל?
הערות שוליים
[עריכה]- ^ שם החזון הזה מענין המריבה הנזכרת בו פסוק א'.
- ^ אשה אחת ושמה חולה אבנת תאלב גורשה מבעלה האמרו אליה: היי לי כגין אמי! עיין לעיל חזון ל"ג, ד'; ותשאל את מחמד אם לא יוכל בעלה לשוב לקחתה; ועל זאת נגלה החזון הזה.
- ^ לפני שלוחו.
- ^ כלומר יוכלו לשוב לקחתן.
- ^ היי לי כגין אמי.
- ^ הוא יסלח להם בדברם זאת.
- ^ לשוב לקחתן.
- ^ הוא שומע את דבריהם.
- ^ היהודים,
- ^ היהודים בברכם את מחמד אמרו אליו תחת: סלאם עליכם "סם עליכם; כלומר תחת: שלום עליכם" סם המות עליכם.
- ^ בבוא מחמד או אחד משרו צבאו.
- ^ אל היהודים.
- ^ כי מאמינים הם.
טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).
