בלשון המקרא, השורש "אלף" מציין גם לימוד (כנ"ל) וגם בעל חיים מסוים (אלפים = שוורים). מלבי"ם (פרשן מקרא בן המאה ה־19) פירש שה"אלפים" הם "שוורים המלומדים לחרוש", וייתכן שמשום כך החליטו מחדשי השפה העברית בימינו לשלב את שתי המשמעויות ולהשתמש בפועל "אילף" כדי לציין לימוד של בעלי חיים כלשהם.[דרוש מקור]
גם בצורת העתיד 'תאלף': ”פֶּן-תֶּאֱלַף אֹרְחֹתָו; וְלָקַחְתָּ מוֹקֵשׁ לְנַפְשֶׁךָ“ (משלי כב, פסוק כה)
באוגריתית: 𐎀𐎍𐎔 (אַלף)[3] ובכנענית 𐤀𐤋𐤐 (אלף)[4], במשמעות שור. ייתכן שבאוגריתית 𐎜𐎍𐎔 (אֻלף)[5] במשמעות מנהיג צבאי,[6] אך ייתכן שגם מילה זאת במשמעות שור או פר.[7] אכדית אַלפֻּ.
צורתה הכנענית העתיקה של האות א' היא כראש פר←𐤀←Α, (משם יוונית אלפא), ומכאן שמה "אלף".