לשון חז"ל דלקת גרון;[1]דיפתריה (קָרֶמֶת), מחלה בגרון הנגרמת על ידי חיידקים ועלולה להביא לחֶנֶק.[2]
" תשע מאות ושלשה מיני מיתה נבראו בעולם [...] הכי הוו קשה שבכלן אסכרא ניחא שבכלן נשיקה. אסכרא דמיא כחיזרא בגבבא דעמרא דלאחורי נשרא ואיכא דאמרי כפיטורי בפי ושט [...]." (ברכות ח א)
" ואנשי מעמד מתכנסין לבית הכנסת ויושבין ד' תעניות [...] בשני על יורדי הים בשלישי על הולכי מדברות ברביעי על אסכרא שלא תיפול על התינוקות [...]. " (תענית כז ב)
"אכל כל מאכל ולא אכל מלח שתה כל משקין ולא שתה מים ביום ידאג מן ריח הפה ובלילה ידאג מפני אסכרה" (ברכות מ א)
שם כולל לשורה של תסמונות שמוקדן כאב ועויתות-מעיים (colica)
וככה פירשו החכמים, כי כאב הקולוס הוא האסכרה, תרע הנפש, ויתעורר הקיא, ותאחוז הליחה בשני קצות המיעי ההוא, ויסכור בעד הרוח בתוך המיעי לסגור בעדיה לבלתי צאת" גלוסר אסף הרופא,זהר עמר
מיוונית: eskhára) ἐσχάρα); המילה "אֶסְכָרָה" ביוונית עתיקה ובהקשרה הרפואי (אצל היפוקרטס) פירושה "גֶּלֶד", גֶּלֵד עוֹר, הנוצר על גבי כווייה, פצע וכדומה (באנגלית: eschar).[3] המילה "דיפתריה" היא תעתיק של diphtherie בצרפתית, מונח רפואי שחודש ב-1857 ולא קיים ביוונית עתיקה.
"קשה שבכלן, בכל דרכי המיתה – האסכרא, נוחה שבכולן מיתת נשיקה. אסכרא דומה כקוץ בגיזת צמר שלאחור היא נושרת, שעם הקוץ הנמשך החוצה נקרע גם הצמר עצמו, ויש אומרים שהיא כחבלים בפי ושט, הנכנסים בדוחק ושמשיכתם גורמת יסורים. " (ביאור שטיינזלץ על ברכות ח' א' באתר ספריא.)
ערך בוויקיפדיה: דיפתריה