במקרא מוזכרת המילה בפסוק אחד בלבד: ”כִּי מִיץ חָלָב יוֹצִיא חֶמְאָה וּמִיץ-אַף יוֹצִיא דָם וּמִיץ אַפַּיִם יוֹצִיא רִיב“ (משלי ל, פסוק לג). כבר רש"י ואבן־עזרא, בפירושם למקרא, ואחריהם בן־יהודה וחוקרים אחרים, העריכו כי מִיץ כאן הוא צורת הסמיכות או קיצור של המילה מִצּוּי (מהשורש מ־צ־י/ה), שמשמעותה סחיטה. אחרים הבינו כי מיץ הוא צורה יחידאית של מְצִיצָה (מהשורש מ־צ־ץ). בן יהודה קובע כי המשמעות של מִיץ כאן הוא פעולת נענוע החלב עד הפיכתו לחמאה (חביצה).[דרוש מקור]
הבסיס למילה מִיץ במשמעותה המודרנית מונח על דברי התלמוד ”ר' יוסי בר חנינה האומר הריני (נזיר) מיץ של ערלה לא אמר כלום“ (ירושלמי, מסכת נזיר – דף א, עמוד ב). כאן שיערו מספר חוקרים כי המילה מיץ היא טעות בהעתקה. אירעה הדבקה של שתי האותיות האחרונות (ין) במילה מִיַּיִן, ונוצרה המילה מיץ.
המילה השתרשה בשפה ומופיעה כבר בכתבי חכמי־המקרא ובכתבי רבנים, לדוגמה: "ענין מיעוך וכתישה... והוא המיץ מן הרמונים אשר יקרא כן על שום שממעכים וכותשים הרמונים להוציא המיץ" (מצודת ציון על מלאכי ג, פסוק כא); "נדרשתי מסוחרי עיר ווארשא לתת הכשר על מיץ היוצא מאגוזי קאקוס הנקרא לעקטיין" (שו"ת אבני נזר, חלק חושן משפט, סימן מ).
ערך בוויקיפדיה: מיץ
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מיצים