האזור המבצעי של מרגלות האלפים
האזור המבצעי של הרי האלפים (בגרמנית: Operationszone Alpenvorland) היה אזור כיבוש של גרמניה הנאצית באזור הרי האלפים האיטלקים במהלך מלחמת העולם השנייה. בירת האזור הייתה בולצנו.
האזור המבצעי של הרי האלפים הוקם ב-10 בספטמבר 1943 על ידי הוורמאכט הגרמני שהחל לכבוש את איטליה כתגובה לנפילת המשטר הפשיסטי באיטליה וחתימת הסכם שביתת הנשק עם איטליה במלחמת העולם השנייה (שקרו בעקבות פלישת בעלות הברית לסיציליה). אזור הכיבוש כלל את המחוזות בלונו, טרנטו ודרום טירול. אזור כיבוש נוסף הוקם מזרחית לאזור זה ונקרא האזור המבצעי החוף האדריאטי. שני האזורים המבצעיים היו נפרדים מהרפובליקה הסוציאלית האיטלקית שבסיסה בסאלו שעל גדות אגם גארדה, ששלטה בשארית איטליה שעדיין לא נכבשה על ידי בעלות הברית[1].
לאחר כניעת גרמניה הנאצית, אזור בולצנו נותר תחת כיבוש צבאי על ידי האומות המאוחדות והוחזר לאיטליה רק ב-1947 כשהיא הפכה לרפובליקה.
אדמיניסטרציה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
האזור המבצעי של הרי האלפים נוהל על ידי הנציב העליון פרנץ הופר. האזור נוהל בפועל כחלק מהרייכסגאו של רייכסגאו טירול-וורלברג[2]. הופר רצה לאחד את האחד את אזור המבצע לגאו שלו באופן רשמי ובכך להביא לאיחודה מחדש של טירול, כפי שהיה לפני מלחמת העולם הראשונה אך תוכנית זו לא יצאה לפועל מאחר שהיטלר רצה להתחשב במוסוליני, אף על פי שלממשלתו לא הייתה שום השפעה באזור במהלך הכיבוש הגרמני, עדיין הרגיש היטלר מחויבות לברית בניהם[3][4]. הפודסטה האיטלקי שפעל בדרום טירול התפטר עם תחילת הכיבוש והוחלף בראשי ערים פרו-גרמנים.
בספטמבר 1943 קיבלה השפה הגרמנית מעמד שווה לשפה האיטלקית ושמות רחובות בגרמנית הוצגו לצד שמות באיטלקית. עיתונים בשפה האיטלקית נסגרו והונהגו חוקים המגבילים את הגירתם של איטלקים הנמלטים משירות צבאי[5]. הלירה האיטלקית נותרה ההילך החוקי היחיד באזור[5].
ההשפעה של מדיניות זו הייתה היפוך מהיר ודרקוני של מדיניות האיטלקית המחמירה שנכפתה על האזור על ידי ממשלת איטליה החל בתחילת שנות ה-20, עם העברת האזור מידי האימפריה האוסטרו-הונגרית לממלכת איטליה עם חתימת חוזה סן-ז'רמן.
גירוש יהודים מהאזור
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-12 בספטמבר 1943, כמעט מיד לאחר תחילת הכיבוש הגרמני, הוציא מפקד האס אס והמשטרה המקומי למרגלות האלפים, קרל ברונר הוראה שיש לעצור את כל היהודים באזור. רבים מהיהודים בקהילות המקומיות גורשו ונרצחו במחנות ההשמדה[6][7][8].
באזור שכן גם מחנה המעבר בולצאנו, שהיה פעיל מקיץ 1944 ועד סוף המלחמה ושימש למעבר של יהודי איטליה לאושוויץ ולמחנות אחרים[9][10].
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Bresadola, Gianmarco (2004). "The Legitimising Strategies of the Nazi Administration in Northern Italy: Propaganda in the Adriatisches Küstenland". Contemporary European History. 13 (4): 425–451. doi:10.1017/S0960777304001882. ISSN 0960-7773. JSTOR 20081231.
- ^ Speer, Albert (1995). Inside the Third Reich. London: Weidenfeld & Nicolson. p. 420. ISBN 9781842127353.
- ^ Steininger 2003, p. 69
- ^ Steininger, Rolf (2003). South Tyrol: a minority conflict of the twentieth century. New Brunswick, N.J., U.S.A: Transaction Publishers. p. 68. ISBN 0-7658-0800-5.
- ^ 1 2 Steininger 2003, p. 71
- ^ Sabine Mayr (2017), "The Annihilation of the Jewish Community of Meran", in Georg Grote, Hannes Obermair (ed.), A Land on the Threshold. South Tyrolean Transformations, 1915–2015, Oxford, Bern, New York: Peter Lang, pp. 53–75, ISBN 978-3-0343-2240-9
- ^ "Im Güterwagon nach Auschwitz" [In a freight car to Auschwitz]. Salto news portal (South Tyrol) (בגרמנית). 27 בינואר 2018. נבדק ב-20 באוקטובר 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Whitehead, Dennis (25 באוגוסט 2016). "In the Shadow of Sunrise: The Secret Surrender of Italy". warfarehistorynetwork.com. נבדק ב-19 באוקטובר 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Bozen-Gries" (בגרמנית). Gedenkorte Europa 1939–1945. נבדק ב-10 בספטמבר 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "BOLZANO". ANED – National Association of Italian political deportees from Nazi concentration camps. אורכב מ-המקור ב-10 בספטמבר 2018. נבדק ב-10 בספטמבר 2018.
{{cite web}}: (עזרה)
