לדלג לתוכן

הפוגס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.
הפוגס
The Pogues
מקום הקמה לונדון עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1982 עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה פאנק רוק, פאנק קלטי עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים וורנר מיוזיק גרופ, סטיף רקורדס עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה MOJO Awards עריכת הנתון בוויקינתונים
pogues.com
פרופיל ב-IMDb
חברים
שיין מקגוואן עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הפוגס (The Pogues) הייתה להקה אנגלו-אירית, בראשות שיין מקגוון ואחרים, שנוסדה בשנת 1982 בלונדון. היא שילבה מיזוג של מוזיקת פאנק רוק עם מוזיקת פולק אירית, ושימוש בכלי נגינה דוגמת: חלילית אירית, בנג'ו, בוזוקי אירי, ציתרן, מנדולינה ואקורדיון. הלהקה לא התקבלה בתחילה בחוגי המוזיקה האירית המסורתית - המוזיקאי הנודע טומי מאקם כינה אותם "האסון הגדול ביותר אי פעם שפגע במוזיקה האירית", אך לאחר מכן יוחסו לה את החייאת הז'אנר[1]. מאוחר יותר שילבה הלהקה השפעות ממסורות מוזיקליות אחרות, כולל ג'אז, פלמנקו ומוזיקה מזרח תיכונית.

הלהקה הוקמה בשם Pogue Mahone - אנגליזציה של הביטוי האירי póg mo thóin, כלומר "נשק לי את התחת". היא התחילה לנגן בפאבים ובמועדונים בלונדון, ונודעה בהופעות החיות האנרגטיות שלה. לאחר שזכתה לחשיפה רחבה כלהקת החימום של להקת הפאנק רוק "הקאלש", בסיבוב ההופעות שלהם ב-1984, קוצר שם הלהקה ל-Pogues, כדי לעקוף את הצנזורה של ה-BBC, בעקבות תלונות של דוברי גאלית סקוטית. הלהקה הוציא לאור את אלבום האולפן הראשון שלה, "Red Roses for Me", באוקטובר 1984. האלבום, שנקרא על שם מחזה מ-1942 של המחזאי האירי שון או'קייסי, הכיל שילוב של שירים איריים מסורתיים ושירים מקוריים שכתב והלחין שיין מקגואן, והופק על ידי אלביס קוסטלו.

אלבום האולפן השני של ההלהקה, "Rum Sodomy & the Lash" - ששמו הוא מציטוט המיוחס לווינסטון צ'רצ'יל, יצא לאור באוגוסט 1985.

ב-1987, העיבוד של הלהקה לשיר העם "The Irish Rover", יחד עם להקת הדבלינרס, הגיע למקום הראשון באירלנד ולמקום השמיני בבריטניה. מאוחר יותר ב-1987, הוציאה הלהקה את סינגל חג המולד "Fairytale of New York", שנכתב על ידי מקגוון וג'ם פינר והוקלט כדואט בין מקגוון לקירסטי מקקול. הוא הגיע למקום הראשון באירלנד ולמקום השני בבריטניה. השיר נותר להיט חג המולד בבריטניה ובאירלנד; בדצמבר 2022, הוא קיבל אישור של סינגל פלטינה מחומשת בבריטניה, לאחר שצבר מכירות של יותר שלושה מיליון עותקים. הוא הופיע באלבום האולפן השלישי של הלהקה מ-1988, שזכה לשבחי הביקורות והצליח מסחרית, "If I Should Fall from Grace with God".

הפוגס הקליטו שני אלבומים נוספים בהשתתפות שיין מקגואן: "Peace and Love" שיצא לאור ב-1989[2], ו-"Hell's Ditch" שיצא לאור ב-1990, אחר כך פוטר מקגואן מהלהקה, במהלך סיבוב הופעות ב-1991, עקב התלות שלו בסמים ובאלכוהול שהשפיעה יותר ויותר על יכולתם להופיע בפני קהל[3].

הלהקה המשיכה לאחר עזיבתו של מקגוון, תחילה עם ג'ו סטרומר ולאחר מכן עם חבר הלהקה הוותיק ספיידר סטייסי כסולנים, והוציאה אלבום נוסף ""Waiting for Herb" (1993). הם נפרדו בעקבות הכישלון הביקורתי והמסחרי של אלבום האולפן השביעי והאחרון שלהם, Pogue Mahone" (1996)".

הלהקה התאחדה שוב עם מקגואן לסיבוב הופעות בסוף 2001[4]. והמשיכה להופיעה בקביעות ברחבי בריטניה ואירלנד; בחוף המזרחי של ארצות הברית וביבשת אירופה. לציון 30 שנה להקמתם, הם הוציאו את אלבום ההופעה וקליפ ההופעה The Pogues in Paris: 30th Anniversary and the box Set Pogues 30, המכיל גרסאות מחודשות של כל אלבומי האולפן שלהם, בתוספת אלבום הופעה חיה שלא יצא בעבר. הגיטריסט פיליפ שברון מת באוקטובר 2013. הפוגס ביצעו את ההופעות החיות האחרונות שלהם בקיץ 2014, לפני שהתפרקו סופית. הבסיסט דריל האנט מת באוגוסט 2022 ומקגואן מת בנובמבר 2023.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הפוגס בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]