משה טימור
 | |
| טימור בנובמבר 2009 | |
| לידה |
24 ביוני 1936 (בן 88) רמת גן, פלשתינה (א"י) |
|---|---|
| שם לידה |
משה טרוים  |
| מדינה |
 ישראל |
| תקופת הפעילות | מ-1956 |
| עיסוק | שדרן, שחקן |
  | |
משה (מושיק) טימור (לשעבר טרוים; נולד ב-24 ביוני 1936) הוא שדרן, קריין, פזמונאי ושחקן קולנוע ישראלי. זוכה פרס מפעל חיים מאגודת העיתונאים (2022).[1]
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]יליד רמת גן. בצעירותו עברה משפחתו לתל אביב. במסגרת שירותו הצבאי בלהקת פיקוד מרכז ביצע, בין השאר, את השיר "ויבן עוזיהו" ללחן של יוחנן זראי.
קריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]טלוויזיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1957 החל טימור את עבודתו בקול ישראל.[2] הוא היה שדר הטלוויזיה הראשון ששידר מאולפן הטלוויזיה במעגל סגור שהוקם במסגרת תערוכת היובל לתל אביב ב-1959, ובו אירח את שרי הממשלה לוי אשכול, פנחס ספיר ואחרים. התחנה שידרה מדי ערב במשך חודש ימים חדשות, פרסומות חיות ושעשועונים בשיתוף קהל הצופים, שראו את השידור על מסכים ברחבי התערוכה בשידור חי. מאחורי הפרויקט עמדו חברת "אמקור" ומשרד הפרסום "טל-אריאלי".
טימור שימש משך מספר שנים כקריין בטלוויזיה, והשתתף בשעשועוני הטלוויזיה בערוץ הראשון - "זה הסוד שלי", "שחק אותה", "צא מזה", "תשע בריבוע" ועוד. כמו כן השתתף בתוכנית הטלוויזיה החינוכית "קשר משפחתי". ובקטעי קריינות בתוכניות "בלי סודות" ו"בסוד העניינים", כשהוא עושה את הקול של מחשב המילים של עיתוניש (נתן נתנזון) ומחליף בחלק מקטעי הסיפורים את חנן גולדבלט בתור המספר.
ב-2024 נכנס לבית "האח הגדול" בתפקיד דוור המחלק לדיירים מכתבים מהבית.
רדיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]במסגרת עבודתו ברדיו ערך והגיש תוכניות רבות, ביניהן: "בחצי היום", "במקצב יוצר", "כל צבעי הרשת", "טלרדיו", "משחקי לילה" (עם זאב ענר), "מחפשים את המטמון" (עם זאב ענר וגבי ינון) והתוכנית הסאטירית "לצון נופל על לצון".
לאחר פרישתו הרשמית מהגשת תוכניות ברדיו, המשיך להגיש בכל יום שישי ברשת ב' את התוכנית "שישי אישי" מחצות ועד שלוש לפנות בוקר. עם סיום פעילותה של רשות השידור, עברה התוכנית להיות משודרת בכאן ב' של תאגיד השידור הישראלי. ביוני 2021, ירדה התוכנית מהאוויר לאחר עשרים וחמש שנה, ובכך נפרד טימור מקול ישראל ומהתאגיד[3].
קולנוע
[עריכת קוד מקור | עריכה]טימור השתתף בקולנוע, במספר סרטי מתיחות של יהודה ברקן כגון "ניפגש בחוף", "גברת תפתחי זה אני" "חייך אכלת אותה" ועוד, וכן בסרטים "חמש חמש", "הגלולה" ו"הגמל המעופף".
עיתונאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]משמש כיושב ראש ועדת בית סוקולוב של אגודת העיתונאים, סגן יו"ר אגודת העיתונאים בתל אביב.
פרסים והוקרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1991 פרס זיו מטעם צדק-מדות-מוסר לעיתונאים שהיטיבו לתאר את החיוב במציאות החיים בישראל.[4]
- 2022 פרס מפעל חיים מאגודת העיתונאים[1]
- 2024 מועמדות לפרס ישראל בתקשורת[5]
התנדבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]טימור מגיש בהתנדבות, מדי חודש, את מגזין הטלוויזיה הקהילתית של נוה מונוסון, המשודר בערוץ 98 למנויי הטלוויזיה בכבלים ובלוויין.
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]טימור אלמן, אב לשתי בנות וסב, ומתגורר בנוה מונוסון. אשתו, עליזה טימור, הייתה חברת המועצה המקומית. במשך עשרים שנה הפעילה בנוה מונסון תחנה לבדיקת סרטן השד. לאחר מותה נקראה התחנה על שמה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- משה טימור, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
משה טימור, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- משה טימור, באתר שירונט
- משה טימור, דף שער בספרייה הלאומית
- משה טימור (הקישור אינו פעיל), באתר אגודת העיתונאים תל אביב
- אביעד פוהורילס, שלושת הסניורים: ריאיון עם ותיקי קול ישראל, באתר nrg, 22 בפברואר 2011
- "מחפשים את המטמון" ברדיו קול ישראל- משנת 1987- "מטמונאי"- רפאל לירז
- יעל ולצר, "ככה פתאום, בלי הסבר, גדעו לי את מה שאני הכי אוהב ויודע לעשות", באתר ynet, 24 בספטמבר 2021
- אלי אלון, "שישי אישי" עם משה טימור-הסוף , באתר News1 מחלקה ראשונה, 6 ביולי 2021
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 השדרן ניסים משעל יקבל פרס מפעל חיים מאגודת העיתונאים, באתר ynet, 11 באוקטובר 2022
- ^ דודי פטימר, שדרן הרדיו מושיק טימור מספר על הרגעים הבלתי נשכחים בקריירה הארוכה, באתר מעריב אונליין, 19 בנובמבר 2022
- ^ יעל ולצר, "ככה פתאום, בלי הסבר, גדעו לי את מה שאני הכי אוהב ויודע לעשות", באתר ynet, 24 בספטמבר 2021
- ^ השופט דב לוין: שפה בוטה ופוגעת היא כרטיס כניסה למודרי התקשורת, מעריב, 12 ביולי 1991
- ^ רן בוקר, אילה חסון וקרן נויבך מועמדות - אישה ראשונה תזכה בפרס ישראל לתקשורת?, באתר ynet, 2 באפריל 2024
